בס"ד
ישנם אביזרים רפואיים שהאדם זקוק להם בתקופות מסוימות, כגון:
חשוב לדעת את ההלכות הקשורות בשימוש בהם בשבת, ולהיות ערניים לשאלות הכרוכות בכך.
מכיון שישנם סוגים שונים מכל אביזר ולעיתים המקרים מורכבים, כדאי להתייעץ עם מורה הוראה ולא לפסוק רק לפי הנכתב כאן.
להלן נפרט על כל מכשיר, את הנכתב עליו בספר "שמירת שבת כהלכתה" מאת הרב נויבירט זצוק"ל.
(זכינו והרב נויבירט לפני פטירתו עבר על המאמר באופן אישי ואישר אותו! )
נכה, שאינו יכול ללכת בכוחות עצמו וצריך להסיעו בכיסא גלגלים, כי אז – אם יש עירוב במקום, מותר להסיעו. אך במקום שאין בו עירוב, אבל גם אינו רשות הרבים גמורה מותר לנכרי להסיעו לבית הכנסת או לצורך כל מצוה אחרת. ואם יכול הנכה להניע את הכסא בעצמו, מותר לומר לנכרי, אף ברשות הרבים גמורה, להסיעו בכסא, ובתנאי שהכסא ינוע על ידי שניהם ביחד, דהיינו שהנכרי ידחוף את הגלה ובו בזמן יסובב הנכה את הגלגלים.
יהודי לא יסיע את הנכה בכיסא גלגלים, במקום שאין בו עירוב אף שאינו רשות הרבים גמורה, ואילו הנכה בעצמו מותר לו להניעו (ע"י סיבוב הגלגלים) במקום שאינו רשות הרבים גמורה, אבל אין לצרף לכסא שום דבר אפילו שהנכה צריך לו לצורך שימושו האישי.
מי שאי-אפשר לו בשום אופן ללכת בלא מקל (או הליכון או רולטור), מותר לו לצאת לרשות הרבים ומקלו בידו (והוא הדין לזה שצריך הליכון או רולטור), אבל מי שאפשר לו ללכת גם בלא מקל (או הליכון או רולטור), אלא שפסיעתו בטוחה יותר כשמקלו בידו (או הליכון או רולטור), וכן הסומא – אין להם כל היתר לצאת למקום שאין בו עירוב כשמקלם בידם.
יש עירוב במקום, מותר לכל אלה ללכת במקל הליכה (או הליכון או רולטור), והוא הדין למי שנושא מקל לכבוד ולשררה.
(מקל הליכה או הליכון או רולטור "שמירת שבת כהלכתה" פרק י"ח סעיף י"ג)
מותר לאדם שיש עליו לחצן מצוקה המיועד לעזור לו בשעת הצורך, לצאת לדבר מצוה, למקום שאינו רשות הרבים גמורה.
(לחצן מצוקה "שמירת שבת כהלכתה" פרק מ' סעיף ז')
מותרת האשה לצאת במוך או תחבושת היגיינית כדי לשמור על נקיון גופה, כגון בימי נידתה, וכן מותר לצאת בחגורת שבר או כל חגורת בריאות אחרת. ומותרת להדביק תחבושת זו לבגדיה.
(תחבושת הגינית, חגורת שבר, חגורת בריאות "שמירת שבת כהלכתה" פרק י"ח סעיף כ')
טיטולים (וכן תחבושות הגיניות) שיש בהם אגד המיועד להדבקתם בזמן השימוש בהם, וקודם השימוש בהם פותחים את האגד, מחתלים ומדביקים את האגד על הטיטול כדי להדקו אל הגוף, יש לפתוח את מדבקת האגד מלפני השבת לשוב ולכסות את האגד עם המגן של הדבק, כמו שנעשה בבית החרושת ואז בשבת יכול לפתוח בשנית את האגד ולהדביקו כרצונו על מקומו הרגיל, ובגמר השימוש יכול לפתוח ולזרוק את הטיטול.
בדיעבד, אם לא פתח את ההדבקה מלפני השבת, יש מקום להקל ולפותחה בשבת.
ומה טוב להשתמש בשבת וביו"ט רק בטיטולים כאלה הנסגרים על ידי סרט מדבק (סקוטש) שאין בהם פיקפוק.
טיטולים שיש בהם סימני היכר הנעלמים עם הרטבת הטיטול על ידי האדם, (כגון נקודות כחולות), מותר לחתל בהם, ולית לן בה במה שהאדם "מוחק".
(הדבקת טיטול והידוקו לגוף "שמירת שבת כהלכתה" פרק ט"ו סעיף פ"ז, פ"ח)
ניפוח מכשירי עזר רפואיים – גלגל גומי, כרית מתנפחת, מזרון למניעת פצעי לחץ בשבתגלגל גומי או כרית מתנפחת שיושבים עליהם וכד', מותר לנפחם בשבת גם במשאבה המיוחדת לכך (אבל לא במשאבה חשמלית), ואל ינפחם אלא אם כן נפחו אותם לפחות פעם אחת מבעוד יום.
(ניפוח גלגל גומי או כרית מתנפחת "שמירת שבת כהלכתה" פרק ל"ד סעיף כ"ד)
חולה שידוע שיצטרך להשתמש בשבת במזרון לחץ חשמלי, יש לסדר לפני שבת את החיבור לחשמל באמצעות שעון שבת, ובמקום הצורך יבקש מנכרי שיחבר את המכשיר למערכת החשמל בשבת.
(מזרון מיוחד לפצעי לחץ "שמירת שבת כהלכתה" פרק מ' סעיף ה')
מותר למדוד חום בשבת, וכן מותר למדוד את לחץ הדם של החולה ולמשש את הדופק שלו. ובכל אלה לא ישתמש במכשירים חשמליים או דיגיטליים.
וכאשר הוא מודד חום, אל לו למרוח משחה במד חם, אלא יטבילו בשמן, ורק אם אין לו שמן והדבר נחוץ, יטבילו במשחה, אבל בלי למרוח.
מותר להטביל את המד חם בכוהל כדי לנקותו, ומותר לשפשפו ולנגבו בצמר גפן, אבל אל לו להטביל לצורך זה את צמר הגפן בכוהל, מכיון שבעל כורחו יסחטנו.
בגמר השימוש במד חום, מותר לנערו על מנת להוריד את הכספית, אם בדעתו לשוב ולהשתמש בו עוד בו ביום.
מדידת חום מותרת גם לאשה העושה כן כדי לדעת את הימים הראויים להריון.
(מדידת חום ולחץ דם "שמירת שבת כהלכתה" פרק מ' סעיף ב')
ישנה דעה נוספת, האומרת כי יש להצמיד את הקונוס של המשאבה לגוף, לפני מועד הפעלת המשאבה ע"י השעון, שכשהמשאבה תתחיל לפעול, לא יצטרכו לעשות פעולה של חיבור המשאבה לגוף.
ויהי רצון שיתקיים הכתוב "שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא"
